איך נראה אירוע סייבר ב-SOC? (הסבר למתחילים)

איך נראה אירוע סייבר ב-SOC? (למתעניינים)

אחת הדרכים להבין מה באמת קורה מאחורי הקלעים בעולם הסייבר, היא לעקוב אחרי תהליך שבו מאתרים אירוע חשוד, למשל, ניסיון פריצה — ומגיבים אליו.

כמו באולם בקרה של תחנת רכבת, גם כאן יש צוותים, מערכות וטכניקות שפועלות יחד, צעד אחרי צעד, כדי להבין אם משהו חשוד באמת קורה — ואם כן, מה לעשות עם זה.

המאמר נועד לכל מי שמתעניין בעולם הסייבר ושואל את עצמו:

• מה באמת קורה כשיש תקיפת סייבר?
• איך בכלל מזהים אותה?
• מי האנשים שמעורבים בתהליך?
• ואיך נראה יום עבודה בעולם הזה?

מה תמצאו בהמשך?

נציג שלושה תרחישים — מקרים אמיתיים לגמרי (בלשון מובנת) שמתרחשים כמעט בכל ארגון:

עובד לוחץ על קישור מזויף במייל – מה קורה ברגע הזה?

מישהו תוקף שרת של חברה – איך מזהים את זה?

עובד מחבר דיסק-און-קי בלי רשות – איך יודעים ומגיבים?

לכל מקרה כזה תמצאו תיאור פשוט וברור:

מה קרה?

• איזה מערכת עלתה על זה?
• מי האדם הראשון שטיפל בזה?
• ומה עשו עד שהאירוע הסתיים?

למה זה רלוונטי לך?

כי גם אם אתה לא טכנאי מחשבים – אתה עדיין יכול להיכנס לתחום הזה.

הרבה מהעבודה במוקדי SOC  נעשית בצוותים, והיא כוללת למידה של דפוסים, ניתוח אירועים, הפעלת שיקול דעת, תקשורת עם אנשים — ולא רק כתיבת קוד.

אם תבין איך נראה אירוע סייבר מבפנים – תוכל להבין:

• האם אתה מתחבר לחשיבה הזו?
• האם אתה רואה את עצמך משתלב בתהליך כזה?
• ואולי – האם זהו הכיוון הבא שלך.

תרחיש 1: עובד לוחץ על קישור מזויף במייל – ומה שקורה אחר כך

שלב ראשון: מישהו פותח מייל

יום רגיל במשרד.

עובד מקבל מייל שנראה תמים לגמרי – אולי ממישהו שמציג את עצמו כשליח, ספק, או גוף רשמי. יש שם קישור. הוא לוחץ. 

אבל מה שהעובד לא יודע – הקישור הזה לא מוביל לאתר אמיתי, אלא לאתר מזויף שמחקה את האתר המקורי ומנסה לגנוב ממנו פרטים, כמו שם משתמש וסיסמה.

שלב שני: המערכת מתחילה לחשוד

בזמן שהעובד לחץ, מערכת שנקראת SIEM מקבלת את כל הפרטים על מה שקרה – מי לחץ, מתי, מאיזה מחשב, ולאן הוא הגיע. המחשב לא "צועק", אבל המערכת הזו יודעת לזהות תבניות מסוכנות.

למשל:

הקישור שהעובד לחץ עליו מופיע ברשימה עולמית של אתרים מסוכנים.

זה מייל שהגיע לעוד עובדים – עם אותו תוכן בדיוק.

הזמן שבו נלחץ הקישור חשוד (נגיד, בלילה או בבת אחת אצל כמה עובדים).

בשלב הזה – המערכת מייצרת התראה: משהו כאן נראה כמו ניסיון הונאה.

שלב שלישי: תהליך תגובה מופעל אוטומטית

כמו שתוך שניות אחרי שהאזעקה פועלת בבית – נשלחת הודעה לחברת האבטחה, גם כאן מופעל תהליך מיידי. זה נקרא Playbook – סדר פעולות אוטומטי שבודק את כל הנתונים שקשורים לאירוע הזה.

למשל:

האם הקישור הזה מסוכן לפי אתרי בדיקה בעולם?

האם העובד הקליד את הסיסמה שלו?

האם המחשב התחיל לשלוח מידע החוצה?

האם זו הפעם הראשונה שזה קורה אצלו?

שלב רביעי: אנליסט בודק את האירוע

כאן נכנס אדם אמיתי – אנליסט.

הוא בודק את כל המידע שנאסף:

האם מדובר באירוע אמיתי או בהתרעת שווא?

אם זה נראה מסוכן – הוא פונה לעובד, שואל אותו מה קרה, מוודא אם הקליד סיסמה או פתח קובץ מצורף.

שלב חמישי: הגנה ונקיטת פעולות

אם באמת מדובר באיום – מבצעים שורת פעולות מיד:

מנתקים את המחשב מהאינטרנט כדי שלא יוכל לשלוח מידע.

חוסמים את החשבון של העובד זמנית.

מחליפים סיסמאות במערכות רגישות.

בודקים אם קרה נזק נוסף.

שלב אחרון: הפקת לקחים

לאחר שהאירוע מסתיים, נכתב דו"ח שמסביר:

מה בדיוק קרה?

איך זה התגלה?

מה נעשה כדי למנוע מקרים דומים בעתיד?

לפעמים גם מעבירים הדרכה קטנה לעובדים, כדי שידעו לזהות מיילים חשודים בפעם הבאה.

למה זה מעניין?

כי זה רק מקרה אחד מני רבים. ולמרות שהוא נראה טכני – הוא מערב אנשים, חשיבה, אחריות, ואפילו אינטואיציה.

מי שמטפל בזה הוא לא בהכרח מתכנת – אלא אדם שמזהה סכנה, שואל שאלות נכונות, מקבל החלטות, ומשתמש בכלים שברשותו כדי להגן על הארגון.

תרחיש 2: מישהו תוקף שרת של חברה – ואף אחד במשרד לא מרגיש

שלב ראשון: מתקפה מבחוץ – שקטה ומדויקת

באינטרנט יש שרת ציבורי ששייך לארגון – אולי אתר החברה, או מערכת פנימית שפתוחה ללקוחות.

התוקף לא ממהר. הוא שולח פקודות לשרת – שורות של קוד, אחת אחרי השנייה – בתקווה שאחת מהן "תפתח לו דלת".

הוא מנסה לנצל בעיה שקיימת בגרסה ישנה של התוכנה שמותקנת על השרת – בעיה שאולי אף אחד בארגון לא ידע שהיא קיימת.

שלב שני: מערכת האבטחה שמה לב

השרת עצמו לא צועק, אבל יש מערכת חכמה שמנטרת אותו – זו מערכת שנמצאת ב-"חדר הבקרה" של הסייבר.

המערכת הזו מזהה שיש פקודות לא רגילות שמגיעות מבחוץ – בקשות שחוזרות על עצמן שוב ושוב, עם תבנית חשודה. 

היא מפיקה התראה "ייתכן שיש כאן ניסיון להשתלטות מבחוץ."

שלב שלישי: תהליך תגובה מופעל

כמו תרגולת קבועה, מופעל תהליך אוטומטי:

המערכת בודקת האם כתובת ה-IP שממנה מגיעות הפקודות ידועה כחשודה בעולם.

בודקת אילו קבצים נוצרו או שונו לאחרונה בשרת.

אוספת מידע על תוכנות שרצו בזמן האחרון.

מחפשת האם מישהו הצליח "להיכנס" לשרת – למשל דרך גישה מרחוק.

שלב רביעי: חקירה אנושית

כאן שוב נכנס אנליסט לתמונה.

הוא עובר על המידע שהמערכת אספה.

הוא בודק אם יש סימנים לכך שהתוקף הצליח לפרוץ:

האם יש קובץ שנוצר פתאום במקום חשוד?

האם הופעלו פקודות שאף אחד לא היה אמור להפעיל?

האם התעבורה יוצאת למקומות לא מוכרים (כמו שרתים ברוסיה או בצפון קוריאה)?

שלב חמישי: תגובה מהירה

אם נראה שהתוקף באמת חדר, יש לבצע פעולות מיידיות:

ניתוק השרת מהרשת.

העתקה של כל המידע הרלוונטי לבדיקה (בלי למחוק כלום).

העלאה של שרת חלופי נקי.

חסימה של הכתובת התוקפת.

שלב אחרון: למידה והתחזקות

בסוף, כותבים דוח:

מה הייתה החולשה?

איך התוקף ניסה לנצל אותה?

איך אפשר למנוע מקרה דומה בפעם הבאה?

במקרים מסוימים מחליטים גם לשנות נהלים, לעדכן תוכנות אוטומטית, או להוסיף שכבות אבטחה חדשות.

תרחיש 3: עובד מחבר דיסק-און-קי – ופותח דלת בלי כוונה

שלב ראשון: משהו חובר למחשב

באגף רגיש בארגון – למשל מחלקת כספים – עובד מחבר דיסק-און-קי למחשב שלו. אולי כדי להעביר קובץ מהבית.

אבל בארגון יש מדיניות ברורה: "לא מחברים ציוד חיצוני למחשבים."

שלב שני: מערכת הניטור מזהה

מערכת האבטחה שמותקנת בתחנה מזהה שמכשיר USB חובר למחשב.

המערכת לא רק מזהה – אלא גם בודקת אם מדובר במכשיר שמאושר מראש. במקרה הזה – לא. זה התקן זר.

מיד מוקפצת התראה: "חיבור התקן לא מורשה בתחנה רגישה."

שלב שלישי: תהליך אוטומטי מופעל

המערכת שואלת את עצמה:

• מה סוג ההתקן (כונן נייד? מקלדת מזויפת?)
• האם הופעלו קבצים מההתקן?
• האם נרשם ניסיון לגשת למערכות פנימיות?
• האם התחילו תהליכים לא רגילים במחשב?

שלב רביעי: בירור אנושי

אנליסט מקבל את ההתראה ובודק מי המשתמש.

הוא פונה לעובד ושואל: "שלום, חיברת עכשיו USB למחשב שלך? זה ציוד של החברה?"

התגובה יכולה להיות תמימה – "רק רציתי להדפיס מסמך" – אבל החשד כבר קיים.

האנליסט סורק את התחנה עם כלי בדיקה מתקדמים – בודק אם הוחדר קובץ מזיק או בוצעה פעולה חריגה.

שלב חמישי: תגובה

אם יש חשד שמשהו רע נכנס למחשב – מבצעים:

• ניתוק זמני של התחנה מהרשת.
• החלפת סיסמאות.
• הרצת בדיקות נוספות.
• חיפוש אחרי אירועים דומים בתחנות אחרות.

שלב אחרון: סגירה עם מבט קדימה

גם כאן כותבים דוח אירוע – אבל לא רק טכני.

האירוע הזה עשוי להוביל לרענון נהלים מול העובדים, או אפילו לעדכון של מדיניות טכנולוגית:

• האם לחסום USB באופן אוטומטי?
• האם להתריע לפני שמישהו בכלל מנסה?

סיכום

שלושת התרחישים מראים שכל אירוע קטן — מייל, פקודה, דיסק — יכול להוביל למנגנון תגובה מורכב שבו מערכות ואנשים פועלים יחד.

ולמרות שמדובר בעולם טכנולוגי – החלק האנושי בו הוא מרכזי: זיהוי דפוסים, קבלת החלטות, תקשורת עם משתמשים, ניתוח, אחריות.

אם אהבת לקרוא את זה – ייתכן שזהו תחום שמתאים לך יותר ממה שחשבת.